אחרי השריקהכדורגל
מה שאמרתי לקבוצה בהפסקה, ולמה
הובלנו 0:1 בבית. נכנסתי לחדר ההלבשה ולא צעקתי. הנה למה.
המאמן רצה שאני ארים את הקול. במקום זה ישבתי לידם, אחד־אחד.
כשאתה קפטן, כולם מסתכלים עליך בהפסקה. השחקנים, המאמן, לפעמים אפילו הצלם שנכנס לרגע. כולם מחכים לראות מה תעשה כשמפסידים בבית.
המאמן רצה שאני ארים את הקול. במקום זה ישבתי לידם, אחד־אחד.
למדתי את זה בדרך הקשה. צעקות בהפסקה עובדות פעם, אולי פעמיים בעונה. אחרי זה הן הופכות לרעש. מה שעובד זה לשבת ליד מי שפחד לגעת בכדור, ולהגיד לו משפט אחד שהוא יזכור בחצי השני.
ניצחנו 2:1. אף אחד לא כתב על ההפסקה, וזה בסדר. חלק מהתפקיד הוא לעשות דברים שאף אחד לא רואה.
