היומן שלי: מאתיים ימים לפני
הפרק הראשון ביומן העונתי — למה בכלל התחלתי לכתוב אותו.
כל בוקר אני נכנסת למים לפני שהעולם מתעורר. זה החלק הכי שקט ביום.
החלטתי לכתוב את היומן הזה כי בפעם הקודמת, לפני המשחקים הקודמים, איבדתי את הפרטים. אני זוכרת את התוצאה. אני לא זוכרת את הדרך.
כל בוקר אני נכנסת למים לפני שהעולם מתעורר. זה החלק הכי שקט ביום.
הבריכה הנגישה הקרובה אליי היא במרחק חצי שעה נסיעה. חמש שנים נסעתי אליה כל בוקר. אני לא כותבת את זה כדי שירחמו — אני כותבת את זה כי זו המציאות של רוב הספורטאים הפאראלימפיים בישראל, ואף אחד לא מדבר עליה.
