אני שוער בליגה הלאומית. מחר אני מתקין מזגן
מה שהקהל לא רואה: איך נראה שבוע של שחקן שגם עובד במשרה מלאה.
בשבת אני עוצר פנדל מול אלף אנשים. ביום ראשון בשמונה בבוקר אני על גג בפתח תקווה.
השבוע שלי מתחיל ביום ראשון בשש וחצי בבוקר. לא באימון — ברכב, בדרך לפתח תקווה. אני טכנאי מיזוג. זו לא עבודה זמנית ולא משהו שאני עושה בצד. זו העבודה שלי.
אנשים שומעים ׳שוער בליגה הלאומית׳ וחושבים על משכורת. הליגה הלאומית היא הליגה השנייה בישראל. רוב השחקנים בה עובדים. חלק לומדים. יש כאלה שעושים את שניהם.
בשבת אני עוצר פנדל מול אלף אנשים. ביום ראשון בשמונה בבוקר אני על גג בפתח תקווה עם מברג ביד.
האימונים הם בשמונה בערב, כי כולם עובדים. אנחנו מגיעים עייפים. המאמן יודע את זה והוא בונה את האימון סביב זה. אין לנו את המותרות של להיות טריים.
מה שקורה בגוף
כשאתה עומד שמונה שעות ומרים ציוד, ואז הולך לאימון שוערים — הכתפיים שלך כבר לא שלך. למדתי לזהות את הגבול. יש ימים שאני אומר למאמן שאני לא צולל היום, ואני עושה רק עבודת רגליים. בהתחלה היה לי מביך להגיד את זה.
לא כתבתי את זה כדי שירחמו עליי. כתבתי את זה כי כשאני רואה כתבה על ליגת העל, ומישהו כותב בתגובות ׳שחקנים מפונקים׳, אני חושב על החדר הלבשה שלי. על מי שהגיע ישר מהמשמרת. על מי שביקש חופש כדי לשחק במשחק גביע.
